מדרש על שמואל א 3:6: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ר' תנחום בן חנילאי אומר גבורי כח, זה משה, שאין גבור כח כמשה, שישראל עמדו לפני הר סיני ולא יכלו לשמוע קול הדבור, שנאמר אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו (דברים ה כב), ומשה לא ניזק, ללמדך שגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו, אלא עומדין ומרתחין ונבהלים, והצדיקים יכולין לשמוע קולו, שנאמר וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו (וכי) [כי] עצום (עושי) [עושה] דברו (יואל ב יא), מחנהו אלו המלאכים, שנאמר מחנה אלהים זה (בראשית לב ג), וכן הוא אומר אלף אלפין ישמשוניה (דניאל ז י), ומי קשה מהם הצדיקים, שנאמר כי עצום (עושי) [עושה] דברו (יואל שם), זה צדיק שעשה דברו, ואיזה זה משה, שאמר לו [הקב"ה] עשה משכן, ונזדרז ועשאו, והיה עומד לעצמו מבחוץ, שהיה מתיירא לבא אל אהל מועד, שנאמר ולא יכל משה לבא אל אהל מועד וגו', כי ענן ה' על המשכן (שמות מ לה לח), אמר הקב"ה אינו דרך משה שנצטער במשכן יהא עומד מבחוץ ואני עומד מבפנים, אלא הריני קורא אותו שיכנס, לכך כתיב ויקרא אל משה, הוי קשה כהן של צדיקים שיכולין לשמוע את קולו, וכן כתיב בשמואל, ויבא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל [ויאמר דבר כי שומע עבדך] (ש"א ג ו), לפיכך אמר דוד גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, ואם תאמר כשהיה מדבר עם משה בקול נמוך היה מדבר, לפיכך היה יכול לשמוע, לא היה מדבר אלא בקול מתן תורה ששמעו את קולו ומתו בדבור ראשון, דכתיב אם יוספים אנחנו וגו' (דברים ה כב), וכן הוא אומר נפשי יצאה בדברו (שה"ש ה ו), ומנין שבקול מתן תורה היה מדבר, שכן הוא אומר קול ה' בכח קול ה' בהדר [קול ה' שובר ארזים] (תהלים כט ד ה). וכן הוא אומר ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז פט), קול שהיה שומע במתן תורה. (קול ה' שובר ארזים), וכן היה מדבר על כל דבור ודבור, ועל כל אמירה ואמירה, שמא תאמר ישראל היו שומעים את הקול מבחוץ, תלמוד לומר וישמע [את הקול], הוא היה שומע את הקול בלבד, וכי מאחר שבקול גבוה היה מדבר, למה לא היו שומעין, לפי שגזר הקב"ה על הדבור שיצא וילך אצל משה ועשה לו הקב"ה שביל, שבו יצא הדבור עד שיגיע למשה, ולא נשמע לכאן ולכאן, שנאמר לעשות לרוח משקל (איוב כח כה), שכל דבור שיוצא מפי הקב"ה [הכל במשקל], וכן הוא אומר ודרך להזיז קולות (שם שם כו), שעשה לו הקב"ה דרך לאותו הקול שיוצא אצל משה בלבד, שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, אליו היה נשמע ולא לאחר, לכך נאמר גבורי כח עושי דברו.

זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה. וּמַהוּ עוֹלָה, אֶלָּא שֶׁהִיא עוֹלָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְכַפֶּרֶת עַל עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כִּי בְּעֵת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם עוֹלַת הָאַיִל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר (בראשית כב, יג), וּמַהוּ אַחַר, אֶלָּא אַחַר שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ בָּא לְהַעֲלוֹת לְיִצְחָק בְּנוֹ לְעוֹלָה, וְשָׁלַח לוֹ הָאַיִל, אָמְרוּ חֲכָמִים, כִּי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרָא הָאַיִל לְהַעֲלוֹתוֹ עוֹלָה תַּחַת יִצְחָק. וְזֶה שֶׁכָּתוּב, וְהִנֵּה אַיִל אַחַר וְגוֹ'. וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וְגוֹ' (שם), שָׁם הִבְטִיחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֵת שֶׁיַּעֲלוּ בָּנָיו עוֹלוֹת, שֶׁיְּקַבְּלֵם מִיָּד. אָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִלּוּלֵי שֶׁנִּתְעַכֵּב אַבְרָהָם לִבְדֹּק הַסַּכִּין, הָיָה נִשְׁחָט יִצְחָק, אֲבָל נִתְעַכֵּב לִבְדֹּק הַסַּכִּין. מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִצְחָק, וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַפָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, רְאוּ כַּמָּה זֶה הַצַּדִּיק זָרִיז לַעֲשׂוֹת דִּבְרֵי מַאֲמָרִי. מִיָּד אָמַר לַמַּלְאָךְ לְהַצִּילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בראשית כב, יא). וְלָמָּה אָמַר אַבְרָהָם אַבְרָהָם שְׁנֵי פְּעָמִים. בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה רְצוֹנוֹ לְשָׁחֲטוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, הָיָה הַמַּלְאָךְ מְמַהֵר וְאוֹמֵר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם. וּמִנַּיִן שֶׁבָּדַק הַסַּכִּין. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת (בראשית כב, י). חֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, וְתִמְצָא י״ב, כְּמִנְיַן הַבְּדִיקוֹת שֶׁעוֹשִׂין לַסַּכִּין אַבִּשְׂרָא וְאַטוּפְרָא וְאַתְּלַת רוּחְתָא. וּמִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה (ש״א יד, לד), זֶה בַּגִּימַטְרִיָּא י״ב הֲוֵי. וּמַהוּ וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר. לְאַהֲרֹן. מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִין, שֶׁאֵין מֹשֶׁה אוֹמֵר אֶלָּא מַה שֶּׁאָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּלְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׁבִילוֹ, לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז). וְכֵן אָמַר בִּשְׁבִיל שְׁמוּאֵל, וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה' (ש״א ג, כ). אַתָּה מוֹצֵא כְּשֶׁהִתְחִיל הַדִּבּוּר לָבוֹא לוֹ, כְּשֶׁחָטְאוּ בְּנֵי עֵלִי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בְּהֵיכַל ה' (ש״א ג, ג). וְכִי בְּהֵיכַל ה' הָיָה שׁוֹכֵב. אֶלָּא כָּךְ הוּא פִּתְרוֹנוֹ, וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן ה', וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בִּמְקוֹמוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר. וַיִּקְרָא ה' אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (ש״א ג, ד), וְהוּא לֹא הֵבִין מִי הָיָה קוֹרֵא לוֹ, שֶׁהָיָה נַעַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים (ש״א ב, כו). וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי (ש״א ג, ה), שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ. וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב (ש״א ג, ו). וַיֹּסֶף ה' קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִישִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֵךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי ה' קוֹרֵא לַנַּעַר, וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכַב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר ה' כִּי שׁוֹמֵעַ עַבְדֶּךָ (ש״א ג ח-ט). וְהוּא לֹא אָמַר דַּבֵּר ה', אֶלָּא דַּבֵּר. לְפִי שֶׁאָמַר בְּלִבּוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם ה' אוֹ מַלְאָךְ אוֹ דָּבָר אַחֵר. וְהוּא שָׁקוּל כְּנֶגֶד מֹשֶׁה. לְמֹשֶׁה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב, ז). וְלִשְׁמוּאֵל אָמַר, וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה' (ש״א ג, כ). לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב, אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי לָעָם הַזֶּה (ירמיה טו, א). וְהָיָה שָׁקוּל כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ (תהלים צט, ו). הוּא הָיָה מֵאִיר עֵינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שׁוֹכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים (ש״א ג, ג). מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לֹא הָיוּ כִּיחֶזְקֵאל, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה אוֹמֵר, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ וָאֶרְאֶה אֶת ה' יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל (ישעיה ו, א), וּלְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב בֶּן אָדָם. אַרְבָּעָה הֵם חַיִּים וּקְרָאָם הַכָּתוּב מֵתִים. וְאֵלּוּ הֵן, הָאֶבְיוֹן, וְהַמְצֹרָע, וְהָעִוֵּר, וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים. הַמְצֹרָע מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ. וְלָמָּה כִּנָּהוּ הַכָּתוּב מֵת. אֶלָּא שֶׁנִּצְטָרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, כְּשֶׁנִּצְטָרֵעַ. שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ (ישעיה ו, ב), בַּשָּׁמַיִם לְשַׁמְּשׁוֹ. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו (ישעיה ו, ב), בִּצְנִיעוּת, שֶׁלֹּא יֵרָאֶה גּוּפוֹ לִפְנֵי גּוּפוֹ. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו (ישעיה ו, ב), שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיַבִּיט לְצַד שְׁכִינָה. וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף (ישעיה ו, ב). וְכִי בִּכְנָפַיִם מְעוֹפֵף. אֶלָּא מִכָּאן תִּקְּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לָעוּף אָדָם עַל רַגְלָיו בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת (ישעיה ו, ג). וְתַנְחוּמָא אָמַר, כִּסּוּי רַגְלַיִם, לְפִי שֶׁהֵם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל, שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר עֲוֹן הָעֵגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר (ישעיה ו' ג), נוֹטְלִין רְשׁוּת זֶה מִזֶּה, שֶׁלֹּא לְהַקְדִּים הָאֶחָד וְיַתְחִיל וְיִתְחַיֵּב שְׂרֵפָה, אֶלָּא פָּתְחוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד וְעוֹנִין וְכוּ'. וַיָּנוּעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים (ישעיה ו, ד), הֵם הַמְּזוּזוֹת, הַהֵיכָל. מִקּוֹל הַקּוֹרֵא (ישעיה ו, ד), מִקּוֹל הַמַּלְאָכִים הַקּוֹרְאִים. הוּא הָיָה יוֹם הָרַעַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְגוֹ' (זכריה יד, ה). כִּי בְּיוֹם שֶׁעָמַד עֻזִּיָּה לְהַקְטִיר בַּהֵיכָל, רָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָאוּ הַשְּׂרָפִים לְשָׂרְפוֹ בַּשְּׂרֵפָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת, עַל שֶׁהִקְרִיבוּ קְטֹרֶת זָרָה. וְזֶהוּ שֶׁקְּרָאָם שְׂרָפִים, שֶׁבָּאוּ לְשָׂרְפוֹ, וּבָאוּ שָׁמַיִם כְּמוֹ כֵן לְשָׂרְפוֹ וְהָאָרֶץ לְבָלְעוֹ, כִּסְבוּרִים דִּינוֹ לְהִבָּלַע כְּקֹרַח שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה. יָצְאתָה בַּת קוֹל וְאָמַר, זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יז, ה). וְלֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ (שם), שֶׁעִרְעֵר עַל הַכְּהֻנָּה לֹא יִהְיֶה כְּקֹרַח בַּבְּלִיעָה וְכַעֲדָתוֹ בַּשְּׂרֵפָה, אֶלָּא כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ (שם), בְּיַד מֹשֶׁה בַּסְּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: הֲבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקְךָ, וְיוֹצִיאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג (שמות ד, ו). כְּלוֹמַר, שֶׁיִּצְטָרֵעַ הַמְּעוֹרֵר, אַף הַצָּרַעַת זָרְחָה בְּמִצְחוֹ וְהָיָה נֶחְשַׁב כַּמֵּת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר: צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם (במדבר יב, ד). לֹא הָיָה צָרִיךְ מֹשֶׁה לָצֵאת, שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִמּוֹ כְּלוּם, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מְזֻמָּן לְהִתְפַּלֵּל עַל מִרְיָם לְרַפֵּא אוֹתָהּ. וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם (במדבר יב, ה). לָמָּה קְרָאָם וְעָזַב לְמֹשֶׁה. לְפִי שֶׁאוֹמְרִים מִקְצָת שִׁבְחוֹ שֶׁל אָדָם בְּפָנָיו, וְכֻלּוֹ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְכֵן מָצִינוּ בְּנֹחַ, שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אָמַר, אִישׁ צַדִּיק תָּמִים (בראשית ו, ט). וּבְפָנָיו אָמַר, כִּי אוֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי (שם ז, א). דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא יִשְׁמַע בִּנְזִיפָתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. אָמַר, שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי (במדבר יב, ו). אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם, ה', בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע (במדבר יב, ו), שְׁכִינָתִי אֵין נִגְלֶה עָלָיו בְּאַסְפַּקְלַרְיָא מְאִירָה, אֶלָּא בַּחֲלוֹם וְחִזָּיוֹן. וְלָמָּה, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ בְּמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, א), וְאֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, דִּבֵּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת (בראשית מב, ל). וְאֵין אֲמִירָה אֶלָּא תַּחֲנוּנִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיֹּאמֶר אַל נָא אָחַי תָּרֵעוּ (שם יט, ז). וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְּבָרַי, כָּל נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. וְלָמָּה אָמַר תְּחִלָּה מִרְיָם וְאַחַר כָּךְ אַהֲרֹן. אֶלָּא שֶׁהִיא פָּתְחָה בַּדָּבָר תְּחִלָּה, וּלְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב. וּמָה אָמְרוּ, הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֵּר ה' (במדבר יב, ב), כְּלוֹמַר, בְּמֹשֶׁה דִּבֵּר ה' לְבַדּוֹ, שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ. הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִּבֵּר (שם), כְּמוֹ כֵן דִּבֵּר עִמָּנוּ וְלֹא פָּרַשְׁנוּ מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ. וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפָּרַשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה. רַבִּי נָתַן אוֹמֵר, מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָהּ כְּשֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה (שם יא, כז). וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָהּ, אָמְרָה, אוֹי לָהֶם לִנְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ. וּמֵאֵיזֶה זְמַן פָּרַשׁ מֹשֶׁה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּסִינַי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת הָעָם וְאָמַר לָהֶם: לִשְׁלֹשֶת יָמִים אֶל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה (שמות יט, טו), פָּרְשׁוּ הֵם מִנְּשׁוֹתֵיהֶם וּפָרַשׁ מֹשֶׁה מֵאִשְׁתּוֹ. וְאַחַר מַתַּן תּוֹרָהּ אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם, שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי (דברים ה, ל-לא), וְאַל תָּשׁוּב לְדֶרֶךְ אֶרֶץ. וּכְשֶׁאָמְרָה צִפּוֹרָהּ אוֹי לִנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ, הֵן נִזְקָקִין לִנְבוּאָה שֶׁיְּהוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁפָּרַשׁ בַּעֲלֵי הֵימֶנִּי. וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן. וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, נֶעֶנְשָׁה. קַל וָחֹמֶר לַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וּבְלָשׁוֹן הָרַע, יִלְקֶה הָאָדָם בְּצָרַעַת. כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקַח (במדבר יב, א). כּוּשִׁית בְּגִימַטְרִיָּא יְפַת מַרְאֶה, חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל זֶה כְּחֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל זֶה. הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית, מַגִּיד, שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ, כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל דּוֹבְרִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי. עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה (שם), עַל אֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ. כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקַח, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר. אֶלָּא יֵשׁ לְךָ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ וְאֵינָהּ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ, אוֹ נָאָה בְּמַעֲשֶׂיהָ וְאֵין נָאָה בְּיָפְיָהּ, וְזוֹ נָאָה בַּכֹּל, וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ. וְעַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא לִבְנוֹ נָאֶה, כּוּשִׁי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ הָעַיִן וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד (במדבר יב, ג). עָנָו, שָׁפָל וְסַבְלָן. דָּבָר אַחֵר, עָנָו מְאֹד, מִלְּשׁוֹן עוֹנֶה. כְּלוֹמַר, שֶׁאִם הָיָה שׁוֹמֵעַ אֵלּוּ הַדְּבָרִים יוֹדֵעַ הָיָה לַעֲנוֹת וּלְהָשִׁיב טְעָנוֹת כְּנֶגְדָן. וַיֹּאמֶר ה' פִּתְאֹם (במדבר יב, ד). שֶׁנִּגְלָה עִמָּהֶם פִּתְאֹם, וְהֵם טְמֵאִים בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ וְהָיוּ צוֹעֲקִים מַיִם מַיִם, לְהוֹדִיעָם שֶׁיָּפֶה עָשָׂה מֹשֶׁה שֶׁפָּרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ, אַחַר שֶׁנִּגְלֵית שְׁכִינָה עָלָיו תָּדִיר וְאֵין עֵת קָבוּעַ לַדִּבּוּר. וְכֵן אָמַר לָהֶם: פֶּה אֶל פֶּה אֶדָּבֵר בּוֹ (במדבר יב, ח), פֶּה אֶל פֶּה אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה. וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת (במדבר יב, ח), וּמַרְאֶה זוֹ מַרְאֶה הַדִּבּוּר. יָכֹל מַרְאֶה הַשְּׁכִינָה. תַּלְמוּד לוֹמַר: לֹא תּוּכַל לִרְאוֹת אֶת פָּנַי (שמות לג, כ). וְאִם תֹּאמַר, הָא כְּתִיב: וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט (במדבר יב, ח). זֶה מַרְאֶה אֲחוֹרַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרַי (שמות לג, כג). לָמָּה לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְּמֹשֶׁה (במדבר יב, ח). אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְּמֹשֶׁה. כְּלוֹמַר, בְּעַבְדִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, וְכֵן בְּמֹשֶׁה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עַבְדִּי, כְּדַאי הָיָה לִירֹא מִפָּנָיו. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ. וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר, אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם. וְאִם תֹּאמְרוּ שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו, זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. וַיִּחַר אַף ה' בָּם וַיֵּלֵךְ (במדבר יב, ט). לִמֵּד, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוֹדִיעַ סִרְחוֹנָם, אַחֲרֵי כֵן גָּזַר עָלֶיהָ נִדּוּי. קַל וָחֹמֶר בָּשָׂר וָדָם, שֶׁלֹּא יִכְעֹס עַל חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ סִרְחוֹנוֹ. וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל (במדבר יב, י), וְאַחֲרֵי כֵן, וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשֶּׁלֶג (במדבר יב, י). מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁאָמַר לְפֶּדָגוֹגוֹ, הַכֵּה אֶת בְּנִי. אֲבָל לֹא תַּכֶּנּוּ עַד שֶׁאֵלֵךָ מֵאֶצְלְךָ, שֶׁרַחֲמַי עָלָיו. אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ (במדבר יב, יא). אַל נָא תְּהִי כַּמֵּת (במדבר יב, יב). מַה מֵּת מְטַמֵּא בְּבִיאָה, אַף מְצֹרָע מְטַמֵּא בְּבִיאָה. אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ (במדבר יב, יב). מֵרֶחֶם אִמֵּנוּ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּהוּ הַכָּתוּב כֵּן. וְכֵן חֲצִי בְּשָׂרוֹ (במדבר יב, יב), הָיָה לוֹ לוֹמַר חֲצִי בְּשָׂרֵנוּ. וּלְפִי מַשְׁמָעוֹ נִרְאֶה לִי כֵן, אֵין רָאוּי לְהַנִּיחַ אֶת אֲחוֹתֵינוּ לִהְיוֹת כַּמֵּת, כִּי מֵאַחַר שֶׁיָּצָאת מֵרֶחֶם אִמּוֹ שֶׁל זֶה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ לַעֲזֹר וְאֵינוֹ עוֹזְרוֹ, הֲרֵי יֵאָכֵל חֲצִי בְּשָׂרוֹ, שֶׁאָחִיו בְּשָׂרוֹ הוּא. דָּבָר אַחֵר, אַל נָא תְּהִי כַּמֵּת. אִם אֵינְךָ רוֹפְאָהּ בִּתְפִלָּה, מִי מַסְגִּירָהּ וּמִי מְטַמְּאָהּ, כִּי אֵינִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ, כִּי אֲנִי קָרוֹב, וְאֵין קָרוֹב רוֹאֶה אֶת הַנְּגָעִים, וְכֹהֵן אַחֵר אֵין בָּעוֹלָם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ. אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ (במדבר יב, יג). בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַשּׁוֹאֵל דָּבָר, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה דִּבְרֵי תַּחֲנוּנִים וְאַחַר כָּךְ יְבַקֵּשׁ שְׁאֵלוֹתָיו. לֵאמֹר, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר. אָמַר לוֹ: הֲשִׁיבֵנִי אִם מְרַפֵּא אַתָּה אוֹתָהּ אִם לָאו. עַד שֶׁהֱשִׁיבוֹ, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ (במדבר יב, יד). וּמִפְּנֵי מָה לֹא הֶאֱרִיךְ מֹשֶׁה בִּתְפִלָּה זוֹ. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין, אֲחוֹתוֹ נְתוּנָה בְּצָרָה, וְהוּא מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה. תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תֵּאָסֵף (במדבר יב, יד). וַאֲנִי אוֹמֵר, כִּי כָּל הָאֲסֵפוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּמְצֹרָעִים, יִהְיוּ עַל שֵׁם שֶׁהוּא מְשֻׁלָּח מִן הַמַּחֲנֶה. וּכְשֶׁהוּא נִרְפָּא, נֶאֱסָף אֶל הַמַּחֲנֶה. כָּל אֲסִיפָה לְשׁוֹן הַכְנָסָה הִיא. וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם (במדבר יב, טו). כָּבוֹד זֶה חָלַק לָהּ הַמָּקוֹם בִּשְׁבִיל שָׁעָה אַחַת שֶׁנִּתְעַכְּבָה לְמֹשֶׁה כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּתַצַּב אֲחוֹתוֹ מֵרָחוֹק (שמות ב, ד). הִיא עִכְּבָה שָׁעָה אַחַת, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִכְּבוּ בִּשְׁבִילָהּ שִׁבְעַת יָמִים. הֱוֵי, הַמְצֹרָע חָשׁוּב כַּמֵּת. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים מִנַּיִן. מֵרָחֵל שֶׁאָמְרָה לְיַעֲקֹב, הָבָה לִי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי (בראשית ל, א). וּמִנַּיִן הָעִוֵּר שֶׁחָשׁוּב כַּמֵּת. שֶׁנֶּאֱמַר: בַּמַּחְשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם (איכה ג, ו). וּמִנַּיִן הָאֶבְיוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים הַמְבַקְּשִׁים אֶת נַפְשֶׁךָ (שמות ד, יט). דָּבָר אַחֵר, זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה וְגוֹ'. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, הָיְתָה עוֹלָה כֻּלָּהּ קְדוֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה בָּאָה עַל עֲוֹנוֹת. אָשָׁם הָיְתָה בָּאָה עַל הַגְּזֵלוֹת. אֲבָל הָעוֹלָה, לֹא הָיְתָה בָּאָה לֹא עַל חַטָּאת וְלֹא עַל גֶּזֶל, אֶלָּא עַל הִרְהוּר הַלֵּב הִיא בָּאָה. וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ דָּבָר, הָיָה מֵבִיא קָרְבַּן הָעוֹלָה לְשׁוּם דְּבָרִים הָעוֹלִים עַל הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָעוֹלָה עַל רוּחֲכֶם וְגוֹ' (יחזקאל כ, לב). וְתֵדַע לְךָ שֶׁקָּרְבַּן עוֹלָה לֹא בָּא אֶלָּא עַל הִרְהוּר הַלֵּב, מִן אִיּוֹב אַתָּה לָמֵד, שֶׁהָיָה מַקְרִיב עַל בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה וַיִּשְׁלַח אִיּוֹב וַיְקַדְּשֵׁם וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עוֹלוֹת (איוב א, ה). אָמְרוּ לוֹ: אִיּוֹב, לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ. וְהוּא אוֹמֵר, אוּלַי חָטְאוּ בָנַי וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם (שם). הֱוֵי, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁעַל הִרְהוּר הַלֵּב הִתְקִין כַּפָּרָה לָהֶם. וְזֶהוּ קָרְבַּן עוֹלָה.